טקס חלוקת מילגות לסטודנטים על שם נעמי ומארק

מילים שנשאתי אתמול בטקס חלוקת מילגות לזיכרם של נעמי ומארק ז"ל, לארי גרוס ז"ל, בתי רובינס ז"ל, אהרון פייפר ז"ל ורוזה סבג ז"ל.

שמי מיכה, אחיה של נעמי וולובסקי, גיסו של מארק ביאנו ז"ל .

חייהם של נעמי אחותי, מארק ביאנו בעלה ועוד 21 קורבנות נקטעו ברגע אחד, בפיגוע טרור ארור בשנת 2003 שקטע והרס משפחות שלמות, ילדים, נשים, אבות, סבים וסבתות.

נעמי ומארק ביאנו נישאו בשנת 2001, צעירים מוכשרים ומבטיחים – זוג מקסים חם אנושי ומלא בשמחת חיים. אנשי משפחה למופת, אנשים שתמיד היה נעים בחברתם, מהחיוך, מהאופטימיות. כאלה שהיית רוצה להיות לצידם ולספוג מאישיותם וקיסמם האישי כזוג, ומכל אחד לחוד.

מארק היה סטודנט לתואר שני בתקשורת ובמקביל הגשים את חלומו להיות עיתונאי ועבד ככתב טלוויזיה המוניציפלי של הצפון במערכת "חדשות היום" המקומי של הוט (מתב כבלים דאז) – "משקיען ובעל מסור", סיפרו במערכת.
בשלוש השנים האחרונות הפכו פניו וקולו לחלק בלתי נפרד ממסך הטלוויזיה בצפון במהדורות הערב.
בין כתבותיו הרבות, סיקר וקידם בחיפה מצוקות חברתיות ביניהם את תחילת דרכה של עמותת יד עזר לחבר.

נעמי וולובסקי אחותי היקרה, למדה מינהל עסקים ובמקביל עבדה באותה תקופה במכללת תילתן והייתה אחראית על תחום האינטרנט וגרפיקה ממוחשבת.
לנעמי הייתה אישיות ויופי פנימי וחיצוני יוצאי דופן, חוש הומור שלא יכלו להשאיר איש אדיש לנוכחותה – כל מי שהכיר אותה אהב אותה והתרשם מאישיותה הססגונית, האסרטיבית ועם זאת שופעת הרוך ושימחת החיים יוצאי דופן. מעולם לא התלוננה ורק ידעה לתמוך ולחזק את כל מי שהכירה, בניהם אותי – זכיתי לאחות יוצאת דופן וחיוכה המקסים ועיניה התכולות הגדולות והבוהקות עומדות לנגד עיני כל יום מחדש כאילו היא עדין עומדת לצידי, ממש כאן ועכשיו.

הייתה אהובה על תלמידיה במכללת תילתן, חבריה הרבים ומשפחתה.

מגיל קטן נעמי הייתה הילדה היפה בכיתה, המקובלת אך גם זו שתמכה בחלשים, ועמדה לצידם בנחישות, זו רק תכונה אחת מיני רבות שהערצתי בה – טוב הלב, הרכות והחיוך המקסים והנדיב לכל הסובבים ללא דופי.

נעמי הכירה את מארק עוד מתקופת שירותה הצבאי והקשר המיוחד נרקם ביניהם ממבט ראשון – התחתנו בגיל צעיר, עשו הכל יחד ועד כמה שזה טראגי, הם גם מתו יחדיו מחובקים זה בזרועות זה.

נעמי נישאה למארק כשהייתה רק בת 24. השניים יצאו לירח דבש ממושך בארצות-הברית ובאיים הקאריביים. ביום חמישי בתחילת אוקטובר 2003, מארק הגיש בפעם האחרונה מבזק חדשות. בשבת בצהריים קטע הפיגוע הנורא את תוכניותיהם של מארק ונעמי – שניהם נרצחו זה לצד זו.
דקות ספורות לאחר הפיגוע ניסו מפיקי המהדורה לאתר אותו – מארק היה בד"כ מסקר אירועים מסוג זה שבאותה תקופה היכו בנו תכופות. כאשר אנשי המערכת לא הצליחו לאתרו, הגיעו לאזור האירוע והופתעו למצוא את רכבו חונה באזור הזירה והניחו שהקדים אותם. אבל הוכו בתדהמה כאשר גילו שהוא ונעמי היו בין הקורבנות.

עמותת יד עזר לחבר פתחה באותה תקופה את בית הילד שמטרתו הייתה לתת מענה מהיר יעיל לכל בעיות הרווחה של התלמידים באזור חיפה – חוגי העשרה, עזרה בשעורי הבית וארוחה חמה, מסגרת חמה ומחבקת.

לאחר מותם שמעון סבג החליט לקרוא לאגף בית הילד שהוקם ממש באותו זמן על שמם – לזכרם והנצחתם של שני צעירים שעשו למען הקהילה והנזקקים.

למרות שהכרתי את פועלו של מארק בנושאים חברתיים רבים דרך אותם כתבות בטלוויזיה ומסיפוריו, לא הכרתי את עמותת יד עזר לחבר שהייתה אז בתחילת פעילותה, וגם על תרומתה של נעמי שסייעה בדרכה למען העמותה.

לאחר הפיגוע הנורא, התוודעתי, אני ומשפחתי לאין ספור סיפורים מרגשים שזרמו לביתנו על נעמי ומארק, ביניהם פעילותם בעמותת יד עזר.

זכור לי במיוחד מפגש שערך שמעון בעמותה – טקס שמאד ריגש אותי בו הוטבע שלט בבית הילד להנצחת שמם ושלא אוכל לשכוח לעולם ובו גם התוודעתי לשמעון ולעמותת יד עזר.

מספר שנים לאחר מכן החלטתי להמשיך את דרכם ותרומתם של נעמי ומארק למען עמותת יד עזר, ויצרתי קשר עם שמעון סבג. הצעתי לשמעון לקחת את אתר יד עזר קדימה, להקימו מחדש ובכך לקדם את עניני העמותה וגם להנציח את זכרם של נעמי ומארק באתר. שמעון מאד התרגש כשפגש אותי ומאז ועד היום יש ביננו קשר חם.

כבוד רב נפל בחלקי על הזכות לתרום למען העמותה ולעמוד כאן ולהביע דברים מרגשים אלה למען שני אנשים שכל כך יקרים לליבי, ועל ההזדמנות להעניק מלגת לימודים על שמם של נעמי ומארק היקרים לצעירים בתחילת דרכם – מילגה שתעזור בלימודיהם ועתידם".

מיכה וולובסקי