למעלה מ-5 חודשים למלחמה הרוסית באוקראינה: המשלחת ההומניטרית של עמותת "יד עזר לחבר" ממשיכה לחלץ תחת אש ללא ליאות ובחירוף נפש ניצולי שואה

  1. ראשי
  2. Events
  3. למעלה מ-5 חודשים למלחמה הרוסית באוקראינה: המשלחת ההומניטרית של עמותת "יד עזר לחבר" ממשיכה לחלץ תחת אש ללא ליאות ובחירוף נפש ניצולי שואה

עקב מתקפת הטילים וההפגזות הכבדות והקשות על אוקראינה המתמשכות כבר למעלה מ- 5 חודשים, ממשיכה גם בימים אלה עמותת "יד עזר לחבר" שבחיפה באמצעות המשלחת ההומניטרית שלה הנמצאת אף היא כבר קרוב לחצי שנה באוקראינה לחלץ ולהוציא תחת הפגזות הטילים והאש ללא ליאות ובחירוף נפש ניצולי שואה רבים כשבימים אלה הגיעו חברי המשלחת גם אל העיר "דניפרו" שהיא העיר הרביעית בגודלה באוקראינה, אחרי קייב, חרקוב ואודסה שהופגזה קשות ממש לפני ימים ספורים.

קרוב ל- 9,600 ניצולי שואה חיים כיום באוקראינה ובשל גילם המופלג ומצבם הבריאותי הקשה, רובם אינו מסוגל לברוח ולעזוב את המדינה ולכן הוא נאלץ להסתתר מאימת הפלישה הרוסית. כואב ועצוב לראות בעיניים שלנו את כל ההרס הרב שהותירו ההפגזות גם כאן בעיר דניפרו. המראות הנגלים לעיניי חבריי  המשלחת ההומניטרית של עמותת "יד עזר לחבר" מחרידים ומזעזעים.

המשלחת נעזרת ברכבים של מתנדבי העמותה במקומות השונים באוקראינה ובסיוע אמבולנסים שהיא גייסה והשכירה לצורך מבצעים מורכבים אלה בשל גילם המופלג של ניצולי השואה, ניצולי השואה יוצאים מתוך איזורי התופת המופגזים כשהם בקשיי הליכה קשים בשל גילם המופלג, אל הרכבים בנסיעה של למעלה מ-40 שעות, מועברים אל האמבולנסים של העמותה ומשם אל מחנה המעבר של העמותה הנמצא על מעבר הגבול של אוקראינה ופולין, משם יועברו לעיר לוורשה בירת פולין ומשם באמצעות מטוסים לישראל כשמשם יגיעו חלקם אל ה"בית החם של ניצולי השואה" שבקריית החסד של העמותה בחיפה.

קשה למתנדבי המשלחת לראות את ניצולי השואה הקשישים כך היום, בערוב ימיהם עוזבים את בתיהם המקום שבו נולדו וגדלו כתוצאה ממלחמה כאשר הם יודעים כבר שככל הנראה הם כבר לא ישובו ויחזרו שוב אליו יותר.

כשהוא במהלך מבצע חילוץ של ניצולת שואה בת 94 מהעיר דניפרו אמר בהתרגשות רבה מייסד ומנכ"ל עמותת "יד עזר לחבר" שמעון סבג: "אנחנו, עם כל המתנדבים חברי המשלחת ההומניטרית של עמותת "יד עזר לחבר" כבר נמצאים קרוב לחצי שנה באוקראינה ולמעשה הגענו לעיר קיייב כחודשיים לפני תחילת הלחימה והפלישה הרוסית לאוקראינה. אנחנו עדיין מגיעים לכאן אל מחנה המעבר שלנו ששכרנו בקייב, אנחנו מביאים יהודים מכל רחבי אוקראינה לכאן לקייב ומכאן נעביר אותם את הגבול לפולין ומשם למדינת ישראל"

עוד הוסיף נרגשות בדבריו שמעון סבג ואמר: "אני חושב שאנחנו כעם היהודי נעשה כל שביכולתינו על מנת שלא נשאיר אף יהודי אחד חסר ישע, יש לנו מדינה היום, ואסור לנו להיות אדישים וחובתינו המוסרית היא לעזור, לסייע להם ולחלץ אותם כמה שיותר מהר ולהביאם אל השקט בארץ ישראל, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו. אנו עושים את מיטב המאמצים להגיע לאנשי הקהילה היהודית במקום ולנסות לאתר ולחלץ כמה שיותר ניצולי שואה, שלהם אנחנו מסייעים גם במזון ותרופות.

ניצולי שואה אלה חשופים לאלימות חזקה ופושעת של הצבא הרוסי ולתנאים קשים וכיום הם ללא חימום או חשמל, ללא תקשורת וללא אספקת מזון. למען האמת לא ציפיתי, לא חלמתי וגם לא העלתי על דעתי שאגיע למצב כזה, שאעשה זאת תחת הפגזות אש כבדות ורצופות ובנסיעות עקלקלות ובדרכים לא דרכים.

ברצוני להודות מקרב לב לכל אחד ואחת מהמתנדבים שלנו חברי המשלחת ההומניטרית העושים לילות כימים ובחירוף נפש גם תחת אש הפגזות כבדות ובמבצעים מסובכים ומורכבים ובדרכים לא דרכים רק על מנת לחלץ מספר רב של ניצולי שואה מהתופת ומהאש".

ראיסה , ניצולת השואה, אמרה במהלך חילוצה ע"י חברי המשלחת: "אני לא מאמינה שאני צריכה לעבור שוב את מה שעברתי לפני 80 שנה, זה החזיר אליי את מה שעברנו אז כדי לשרוד, מחזיר אליי את 1941 ואני רוצה את חיי בחזרה. אני מרגישה חסרת אונים ומיואשת נורא. אני רוצה את החיים הנורמליים שלי בחזרה. יש מלחמה נוראית בחוץ, הרבה הפגזות פיצוצים, אש ועשרות אזעקות מידיי יום ולילה. אני מרגישה שאני באיזה חלום רע שלא רוצה להיגמר. המילה פחד לא מצליחה לבטא את מה שאני מרגישה".

אחת המתנדבות של המשלחת ההומניטרית של עמותת "יד עזר לחבר" היא מירב בן שלום, הנמצאת לסירוגין  זאת הפעם השביעית כבר קרוב לחצי שנה באוקראינה ולמעשה התנדבה במחנה המעבר של העמותה בקייב חודשיים לפני פרוץ המלחמה, אמרה: "כבר הייתי בכל המקומות שהופגזו קשות באוקראינה, חילצתי ניצולי שואה בקייב, חארקוב, בוצ'ה, מאריופול, אירפין, ועכשיו גם בדניפרו, קשה לי לראות את כל ניצולי השואה הקשישים האלה שאנחנו מחלצים כך היום, בערוב ימיהם עוזבים את בתיהם המקום שבו נולדו וגדלו כתוצאה מהמלחמה כאשר הם יודעים כבר שככל הנראה הם כבר לא ישובו ויחזרו שוב אליו יותר.

אך מנגד עליי לציין ולא אסתיר מכם כי אני גם מזילה דימעה ועושה אותי מאושרת לראות כשעודי נמצאת עדיין באוקראינה, את ניצולי השואה שכבר חילצה המשלחת שלנו נוחתים בזה אחר זה ולעיתים גם עם בני משפחותיהם בשדה התעופה בן- גוריון בארץ ישראל. בעמותת "יד עזר לחבר" לא נסגור לעולם את שערינו וגם לא את ליבנו בפני ניצולי שואה ואנשים פליטים אם הם יהודים או לא יהודים שאיבדו את כל עולמם. יש לנו חובה מוסרית להיות חלק מהמאמץ הבינלאומי לסייע לפליטים מאוקראינה למצוא בית חם ומיטה לישון בה, זאת היא חובתינו להיות לא רק יהודים טובים, אלא גם אנשים טובים. חשוב לי ביותר עכשיו להראות סולידריות עם הקהילה היהודית באוקראינה וגם עם הלא יהודית באוקראינה".

צילומים: מירב בן שלום, דוד סבג, טטינה קלימוביץ וחברי המשלחת ההומניטרית של עמותת "יד עזר לחבר" לאוקראינה 2022.

 

 

 

 

תפריט
נגישות