"שיפגעו בשתינו": הברית המצמררת בין נעמי לאמה מול חייל ה-SS • עדותה המצמררת של ניצולת השואה מרומניה נעמי ליכטהויז דיירת ה"בית החם של ניצולי השואה" של עמותת "יד עזר לחבר" בחיפה

בגיל שש, נעמי ליכטהויז מצאה את עצמה מתחבאת תחת עץ בזמן הפצצות, עונדת טלאי צהוב ורועדת לקול פרסות הסוסים של האוקראינים • בריאיון מרגש ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ו (2026) , היא משחזרת את הנס שהציל את בני משפחתה מול קני האקדח של ה-SS, הפרידה הכואבת מסבא שנשאר מאחורי מסך הברזל והניצחון הגדול של ילדה יחידה שהפכה לראש משפחה של שמונה נינים

האזעקות של השנתיים האחרונות מחזירות את ניצולת השואה נעמי ליכטהויז, ילידת בוקובינה ודיירת "הבית החם של ניצולי השואה" של עמותת "יד עזר לחבר" שמונים שנה לאחור. "ההפצצה ההיא מצלצלת לי באוזניים בכל אזעקה היום", היא מספרת. נעמי, שנולדה ברומניה של אז היום אוקראינה, גדלה בבית שבו שפת האם הייתה גרמנית, שפה שסימלה תרבות ואופרה בצ'רנוביץ' שלפני המלחמה, אך הפכה למגן היחיד של סבה ברגעי האימה.

כילדה בת שש, חייה נקטעו באחת עם פרוץ הקרבות, והיא מצאה את עצמה במרוץ הישרדות שנמשך חמש שנים, בתוך גטו ומרתפים אפלים, כשהיא מחזיקה בתקווה אחת: להישאר יחד עם הוריה. שנות המלחמה של נעמי עברו בבדידות גדולה. ללא חברות או בית ספר, היא שיחקה עם עצמה בזמן שסבה לימד אותה קרוא וכתוב בגרמנית בין כותלי הבית. הפחד הגדול ביותר היה מהאוקראינים שרכבו על סוסים וירו לכל עבר. "מזל שהסוסים עשו רעש בכביש, כך ידענו לברוח למרתף או לשכנים הנוצרים שהחביאו אותנו", היא נזכרת.

רגע השיא של האימה הגיע לקראת סוף המלחמה. שני אנשי SS ואוקראינים פרצו לבית השכנים בו הם שהו עם אקדחים שלופים. אימה של נעמי ספגה סטירות קשות עד שאיבדה את שמיעתה, והחזיקה את נעמי הקטנה לפניה כדי שייפגעו יחד מהירי. אז קרה הנס: סבה של נעמי נפל על ברכיו של החייל הגרמני והתחנן בגרמנית רהוטה: "אדוני, קח את החיים שלי ותשאיר את הילדים שלי לחיות". הגרמני הביט בסב הלבן כקיר, ובאופן בלתי מוסבר הוריד את הנשק ויצא מהבית.

במשך חמש שנים לא ידעה נעמי מה עלה בגורל אביה שנלקח למחנה עבודה. רק לאחר המלחמה הגיע פתק מוברח: "אני בחיים. האם אתם בחיים ?". האיחוד המשפחתי המרגש התקיים בסוצ'ווה ומשם המשיכו לבוקרשט. בשנת 1950 עלו לארץ ישראל באונייה.

המעבר לארץ לא היה קל. התחנה הראשונה הייתה "שער עלייה" בחיפה, משם לבית עולים בעתלית ולבסוף למעברה בכפר חסידים. בלב כואב היא מספרת על סבה, האיש שהציל את חייהן, שנשאר בצד הרוסי של הגבול שנסגר: "לא ראיתי אותו מאז 1946. כשהגבול נפתח, הוא כבר היה מבוגר מדי מכדי לבוא".

נעמי, שהייתה בת יחידה וגדלה בצל האובדן של 16 בני משפחה שמתוכם חזרה רק אחת, הפכה את הקמת המשפחה למפעל חייה. בגיל 18 התחתנה, ולמרות שלזוג הצעיר לא היה דבר, הם הקימו במו ידיהם בית לתפארת. ילדיה של נעמי נולדו לאחר שנישאה ללוחם האצ"ל שעבר תלאות בחיים וישב 3 שנים בכלא. היום היא חובקת שני ילדים, ארבעה נכדים ושמונה נינים. "זה בשבילי כל החיים", היא אומרת בהתרגשות, "הצלחתי להקים משפחה".

כאשר אשר היא נשאלת על מסר לדור הנוכחי, שנמצא במלחמה כבר שנתיים וחצי, נעמי מחבקת את הנוער ואת נינתה המשרתת בצבא. "אהבו את הארץ, אל תשכחו מה עברנו", היא מבקשת. "לכו לאושוויץ, תכירו ותעבירו מדור לדור. אני מתפללת עבור החיילים שיחזרו בריאים ושלמים, ושיזכו סוף-סוף לחיות בזמן שלום".

בתוך כך יש לציין כי ניצולת השואה נעמי ליכטהויז מתגוררת שנים רבות ב"בית החם של ניצולי השואה" שבקריית החסד של עמותת "יד עזר לחבר" בחיפה בראשותו ובהובלתו של מייסד ומנכ"ל העמותה שמעון סבג. העמותה מפעילה בית חם ותומך לעשרות ניצולי שואה, וכמו-כן עוסקת בהנצחת זיכרון השואה ובשמירה על עדותם של הניצולים. לפני מעל לעשור שנים פתחה העמותה את "מוזיאון השואה" שהוא פתוח בכל ימות השבוע, והכניסה אליו חופשית וללא עלות. ב"מוזיאון השואה" מוצגים לראשונה בתערוכת הקבע פריטים נדירים וייחודיים, אותם הצילה העמותה לאתר שהיו מועמדים למכירה פומבית בגרמניה. מדובר במוצגים בעלי ערך היסטורי עצום, הנחשפים כעת לציבור הרחב לראשונה.

(הראיון מתוך אתר החדשות של ערוץ 14, כתבה וערכה אפרת ברינר, 14/4/2026).