שנה למלחמה: סיפורה מעורר ההשראה של מאי נעים ז"ל שנרצחה ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה על שמה הונצח האמבולנס הראשון של עמותת "יד עזר לחבר"
בימים אלה מציינת מדינת ישראל שנה למלחמת "חרבות ברזל" ולאירועי המלחמה הקשה והכואבת. מאמן נבחרת בכדורגל לשעבר ופרשן ערוץ הספורט שלמה שרף מספר על נכדתו מאי נעים ז"ל, שנרצחה ביום הראשון למלחמה ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה בקיבוץ רעים שבדרום. הזכרונות מאותה אותה שבת שחורה של חג שמחת תורה, העשייה שעוזרת לו להמשיך בחיים, והדרך שבה הוא מנציח את זכרה.
כל כך הרבה טרגדיות, סיפורים קורעי לב ורגעים שאף אחד מאיתנו לא ישכח, ליוו אותנו החל מה-7.10.2023, ועבור כל אחד מאיתנו, אחד המקרים היותר זכורים היה זה של מאי נעים ז"ל. נכדתו של שלמה שרף, מאמן נבחרת ישראל לשעבר ואחד האנשים האהובים בכדורגל הישראלי, הייתה בין הקורבנות בטבח המזעזע במסיבת הנובה. היום, שנה אחרי, שיתף שלמה שרף את הזכרונות מאותו יום נורא, וסיפר על נכדתו האהובה.
בתחילת דבריו אמר שלמה שרף: "קמתי בשבת בבוקר ושמעתי מה שקורה בדרום ועל הילדים שנמצאים במסיבה, אבל הייתי רגוע כי אחרי שנפרדנו ביום שישי בערב, אחרי ארוחת ליל שבת, מאי ישבה לי על הברכיים ושאלתי אותה 'מאיל'ה, מאמא, מה התכניות שלך?'. היא אמרה לי 'סבא, אני לא נוסעת למסיבה. מכרתי את הכרטיסים שלי ואני והולכת לישון'. רק לפנות ערב, הבן שלי בא אליי הביתה. הוא אמר לי 'אבא, אני רוצה שתשב'. הבנתי שקרה משהו. התחלתי להיות בלחץ והוא אמר לי 'היא בסופו של דבר כן נסעה למסיבה והיא שם'".
עוד סיפר בהתרגשות רבה שרף: "כשהתחילו הטילים, הם ברחו משם, מאי והחבר שלה אביר לוטן ז"ל. לא נתנו להם לעבור במחסום והם חזרו לקיבוץ בארי. שם המיגונית היתה מלאה, לא היה מקום לכל הצעירים שבאו להנות במסיבה. הם נשארו בחוץ. ידענו רק שהשיחה האחרונה שלה עם אמא שלה היתה בשעה רבע לשבע בבוקר. היא צלצלה לאמא בפעם האחרונה וצעקה לה 'אמא, יורים עלינו, יורים עלינו' ופתאום הטלפון השתתק ונגמר. ירו בהם והרגו אותם מחוץ למיגונית. תיארתי לעצמי שכנראה מאי נרצחה כי הילדה הזו אחראית והיא ידעה שאנחנו מודאגים. אם היא היתה בחיים, היא היתה מתקשרת בדרך כזו או אחרת. זה שהיא לא התקשרה, לא ביום שבת, לא ביום ראשון ולא ביום שני, אני ידעתי שהיא כבר לא בחיים".
שרף ממשיך: "במקרה, אחות של אשתו של יובל נעים, שהוא גיסו של בעלה של הבת שלי, עבדה בניקוי הגופות בטהרה בראשל"צ. היא צלצלה ליובל ואמרה לו 'יובל, נראה לי שמאי הגיעה אלינו לטהרה בבית העלמין בראשל"צ, ואז יובל שלח תמונה שלה והיא חזרה ואמרה 'כן, זו היא'". כך נודע לנו שהיא נמצאת בטהרה בראשל"צ ואז אבא שלה, עופר, עם יובל, נסעו לשם, הוציאו אותה, הביאו אותה לבית החולים "מאיר" בכפר סבא ולמחרת קברנו אותה בבית הקברות אצלנו, בסמיכות לרעייתי לאה ז"ל במושב גן חיים".
בתוך כך, נציין כי שרף סיפר על האופי המיוחד של מאי: "היא היתה ילדה שאף אחד לא היה בשבילה אוויר. היא נתנה לכל אחד ואחד שהיא פגשה בעולם שלה הרגשה שהוא האדם החשוב בחיים שלה. היא היתה ילדה עם כל כך הרבה אהבה ושמחה ונתינה אין קץ. זו ילדה שהיתה מסוגלת לתת את פת הלחם האחרונה שלה למי שאין לו. כשהיא היתה מגיעה הביתה בזמן ששירתה בצבא, דבר ראשון היא היתה נכנסת אליי הביתה והיתה מחבקת אותי חיבוק דב, חיבוק מלמעלה, שהייתי מרגיש שהלב שלה עובר אליי. והיא ישר היתה עוזרת לי במטבח כי אני בדרך כלל כל יום שישי מארח את כל הילדים והנכדים והמשפחה לארוחת ערב והיא הייתה עובדת במטבח איתי ועוזרת לי לבשל. כל כך אהבתי והערכתי את החיבוק שלה. היא כל כך חסרה לי. בחיוך שלה. היא קבורה מאה מטר מהבית ואני לא יכול לראות אותה. זה מתסכל ומשגע אותי. זו היתה שנה כל כך מטלטלת וקשה, שככל שהימים עוברים, זה נהפך ליותר קשה. כל אחד אומר 'הזמן הוא התרופה הטובה ביותר'. איזו תרופה ? אני מרגיש יום יום יותר ויותר קשה. בקלות הייתי יכול לשקוע בדיכאון שלך תדע איך הייתי יוצא מזה. אני בעשייה שלי, בכל מה שעשיתי כדי להנציח את שמה, זה נתן לי פוש וחיים. זה נתן לי הרגשה כאילו מאי איתנו".
"האמבולנס עם השם של מאי נעים, לזכרה, נוסע עם רופא ואחות צמודים 24 שעות עם חמש ערכות החייאה בתוך האמבולנס מציל אנשים, הוא עוזר לאנשים שאין להם כסף בשביל אמבולנס. האמבולנס הזה מסיע אותם ללא תשלום. אין יום שאני לא פועל כדי להנציח את שמה. אנחנו רק בשלבים של התחלה, זה לא נגמר. זה נתן לי כח כי הייתי במצב קשה מאוד. אני לא יכול להגיד שקל לי, אבל עצם העובדה שכל כך הרבה אנשים מכירים ומוקירים את מאי, נותן לי את ההרגשה הטובה להמשיך לחיות".
בשנת 2024 הוקמה ה"שפריריות של מאי" שנוסדה ברוחה של מאי נעים ז"ל השפריריות של מאי נמצאת תחת כנפיה של עמותת "יד עזר לחבר", להלן: https://did.li/GLTTY
צילומים: יוסף הירש, עמותת "יד עזר לחבר", צילומי כתבת וידאו: ערוץ הספורט.
